ציוצים מחדר העבודה

בלוג זה, יחשוף בפניכם סיפורים ותובנות מהעסק שלי, זמיר מילת מפתח, ומחוצה לו.

חלק מהסיפורים בבלוג הם סיפורי הצלחה, אחרים הולכים עם הזנב בין הרגליים אבל מכולם, אני מבטיחה לכם,  אפשר ללמוד דבר אחד ואפילו שניים.

אז הנה הציוץ הראשון: במו מילותיי פוטרתי.

בשבוע שעבר הופנתה אלי לקוחה שרצתה להקים אתר ולבנות אותו נכון.

כלומר, לעשות תהליך מסודר של תכנון מילות מפתח רלוונטיות, אפיון אתר, כתיבה שיווקית על חוקותיה וכלליה ולארוז הכול בעיצוב מושך.

התרגשתי מההפניה. אני שמחה לגלות שיש יותר ויותר אנשים שמבינים שאתר מעוצב לא מספיק לשיווק העסק ותוכן שיווקי הוא חובה כדי להצליח.

הייתה פגישה מצוינת שנגמרה בחיבוקים ונשיקות. כן, כן, כשיש כימיה טובה, הלקוחות שלי ממש הופכים לחברים.

 

כעבור יום, שלחתי לה הצעת מחיר מסודרת עם מספר חבילות אופציונליות.

היא צלצלה כמעט מיד והודיעה לי שהיא רוצה את החבילה הגדולה ביותר. אבל לפני שצללנו לאתר, הייתה לנו משימת דיוק לבצע. לבחור שם לעסק שלה ולהגדיר לו תת שם.

יש עסקים בהם תת השם מאוד פשוט, אבל המקרה הזה היה יותר מסובך.

כבר בפגישה בינינו , היא שאלה אותי לדעתי בעניין ואני הצעתי שאחשוב על זה ואתן לה מספר רעיונות.

 

את סוף השבוע ביליתי בבדיקת מילות מפתח, חיפושים בגוגל, בדיקות ומחשבות.

כל אחת מההצעות התקבלה בהתלהבות עצומה "תותחית, אלופה, רעיון שפיץ" וכמה שעות אחר כך? בהסתייגות. (זה תעשייתי מידי…, זה לא תינוקי מידי?…).

בשלב זה הרגשתי שהכנסתי את עצמי לצרות.

בפגישה הבהרתי שתהליך בחירת שם לעסק הוא תהליך מובנה שעלותו 1,750 ש"ח. התנדבתי לעזור ולדייק. אבל מצאתי את עצמי עובדת שעות על רעיונות שנעים על סקלת ההתלהבות שבין רתיחה לצוננים.

 

וכך, כשאני מתחילה לאבד את סבלנותי כתבתי את נאום חוצב הלהבות שלי,  

שבו הסברתי בין היתר את הרציונל מאחורי השמות שהיא פסלה ואף הבעתי דעתי ואמרתי שאותו השם יכול אצל מישהו אחר להטיס אותו לירח. ושזה גם עניין של בטחון.

סיימתי במילים שכנראה צריך לעשות פה תהליך ארוך יותר ונדבר מחר.

בתגובה קיבלתי מייל בזו הלשון "תודה על המאמץ. בשלב זה דרכנו נפרדות".

 

יום שבת, 22:30 בלילה ואני מרגישה כאילו מישהו תקע לי סכין בבטן.

באמת שלא הבנתי מה קרה. ואיך מישהו שכל כך התלהב ממני והחמיא לי, פתאום רוצה לנתק איתי את הקשר, אומנם בנימוס, אך בברוטליות.

 

עברו עלי יומיים מאוד קשים. עלו בי מחשבות שהגיע הזמן לסגור את הבסטה.

אבל על דבר אחד לא וויתרתי. להבין מה גרם לה לכתוב את מה שהיא כתבה.

שכנעתי אותה ולבסוף זה יצא. היא נפגעה. נפגעה מעצם זה שהעליתי בדעתי שהיא לא בוחרת שם בגלל חוסר בטחון.

אני לא מתווכחת עם רגשות. גם שלי עובדים יפה מאוד 24/7. אבל החלטתי ללמוד.

ובעזרת אנשים חשובים לי ושאוהבים אותי פתאום הבנתי:

שבחיים לא הייתי כותבת משפט כזה למי שהיה משלם לי כסף על השעות שישבתי וחשבתי. אבל אני אבדתי את הסבלנות לנוכח האפ והדאוון ואי התגמול לצידם.

 

אז זה השיעור שאני למדתי ואולי תוכלו ללמוד ממנו גם אתם:

1. כל אירוע עסקי הוא שיעור בחיים. אם תתעקשו להבין את השיעור, יש סיכוי שגם תלמדו ממנו.

2. גם אם אתם ממש אוהבים את מה שאתם עושים וממש מתלהבים מזה, אין סיבה לחלק את זה בחינם. נהפוך הוא, יש סיבה לקחת על זה כסף. והרבה.

3. אל תצפו שאם אתם לא שמים גבולות ללקוחות שלכם, הם יציבו כאלו לעצמם. זה לא עובד ככה.

4. כל עכבה לטובה. במקום להחזיק משהו שנגמר, שחררו אותו ותנו למשהו אחר, טוב יותר, להיכנס לעסק שלכם.

אני זמינה. מישהו?

אהבתם? מוזמנים לשתףShare on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedInPrint this pageEmail this to someone

תגובות

תגובות