אקדמיה לשיווק
הוא מעולם לא הלך לכנס שבו לימדו אותו איך להפוך לאוטוריטה בתחומו.
מעולם לא גילו לו איך מצליחנים מקבלים החלטות או איך יוצרים שפת גוף משכנעת.
הוא מעולם לא שמע וובינר בנושא שיתופי פעולה אפקטיביים וככל הידוע לי, וידוע לי, הוא מעולם לא שמע על המושג "מעמד מכירה".
אבל אתמול, בסמינר שהוא העביר, באודיטוריום הקטן בבניין כיתות חשמל באוניברסיטת ת"א, בנושא "למה לכתוב ספר (בנושא קידוד סריגים)?" (זה מה שהוא עשה, בין היתר, בארבע השנים האחרונות), האיש שאיתי 26 שנים – עשה לי אקדמיה לשיווק.
יש ימים ששנינו עובדים על מאמר במרחק 30 בלטות האחד מהשנייה
תכירו, פרופ' רם זמיר, או בלשון כל מכריו רמי. בן 53. חוקר ומרצה בפקולטה להנדסה (חשמל ואלקטרוניקה) באוניברסיטת ת"א.
אם איש זר ישאל אותו מה הוא עושה? הוא יענה "מלמד באוניברסיטת ת"א", כאילו היה אחרון המדריכים באיזו מעבדה של סטודנטים.
כבר שנים שאני מאירה את עיניו של האיש על נקודות ההשקה בין עולמו האקדמי לעולמי העסקי.
אחרי הכול, יש ימים ששנינו עובדים על מאמר במרחק 30 בלטות האחד מהשנייה.
אבל עד לסמינר שהעביר, לקולגות ולסטודנטים לתארים מתקדמים, לכבוד הספר שהוציא "Lattice coding for signals and networks" , לא תיארתי לעצמי שאיש האקדמיה אתו אני חיה ,עושה שיווק בצורה כל כך צנועה ואותנטית שבקלות הייתי יכולה להפוך ללקוחה שלו.
האודיטוריום הקטן מתמלא בקולגות ובסטודנטים. לרגע נמלאתי דאגה שמא המקום יהיה צר מלהכיל. אבל הוא לגמרי בסדר.
אני מזכירה לעצמי לשאול אותו בהזדמנות, איך הם ידעו להזמין אודיטוריום שיתאים בדיוק לכמות הנוכחים, כ-40 במספר.
על אהבה הוא מדבר ולא אף מילה אחת שספר מקצועי הופך אותך לאוטוריטה
ההרצאה מתחילה בשאלת הנושא שלה. "למה (לא) לכתוב ספר (על קידוד סריגים)?.
"בטבלה של למה כן ולמה לא", הוא מודה, אכן לא כדאי לכתוב ספר ומונה את כל הסוגיות שעולות כשחושבים לכתוב אחד כזה, בהן שאלות השאלות למי מיועד הספר.
תאמינו או לא, הבן אדם לא אומר "גם וגם וגם" כמו כל בעל עסק מתחיל מצוי.
הוא מבין שצריך להחליט. כמו בסוף טוב של ספר טוב גם פה האהבה מנצחת "הקשר שלי עם סריגים זה לא רומן קצר אלא סיפור אהבה ששזור בקריירה המקצועית שלי". הוא מצהיר. על אהבה הוא מדבר. ואף מילה אחת על זה, שספר מקצועי הופך אותך לאוטוריטה.
אמרתי לכם, הבן אדם לא שמע בחיים שלו גורו שיווקי. אבי שלושת ילדי מעריץ את קלווד אלווד שאנון, אבי תורת האנפורמאציה .
סיפור האהבה שלו, כלומר ההרצאה, נעה מהעבר אל העתיד ומתקיימת בשני רבדים האישי והמקצועי.
אני שוקעת אל תוך מחשבותיי השיווקיות, כשהוא שוקע לתוך ההסברים המקצועיים, ומתעוררת אל תוך מציאות שיווקית כשהוא מונה את כל שיתופי הפעולה שעשה במשך השנים עם קולגות מהארץ ומהעולם.
האוזניים שלי זקורות ממש כשהוא אומר את המשפט "מתחרה הפך להיות שותף".
ומספר איך מתחרה שהמשיך את עבודותיו ותכנן לכתוב ספר בעצמו, כתב עם האיש שלי את פרק 12. אני מצטערת שלא חשבתי להקליט את ההרצאה.
מי אמר הגבלה בזמן או בכמות ולא קיבל?
אני שומרת על ערנות גם כשהוא מתאר איך גייס סטודנט מתואר ראשון לעבודת "הציורים" (קרי: גרפיים, ודיאגרמות בלוקים).
"נכנסתי למעבדה" (של הסטודנטים לתארים מתקדמים –א.ז.), הוא מתאר את התהליך, "פרסמתי שלטים אבל אף אחד לא רצה להיכנס לפרויקט של הציורים. בתשלום.", הוא מבהיר.
"היה לי מזל שדווקא בקורס לתואר ראשון, סטודנט הציע את עצמו לסכם את הקורס עם עוד סטודנטית שגם היא הציעה את עצמה.
"פתאום," הוא נזכר, "קלטתי שזו אולי האוכלוסייה שאליה אני צריך לפנות. פניתי לשניהם. שניהם התלהבו מהרעיון אבל אני בחרתי לעבוד עם הסטודנט."
על גיוס עובדים הבן אדם מדבר איתי. טוב, לא רק איתי, עם עוד 40 סטודנטים וקולגות, אבל אני כנראה היחידה בקהל שעושה את ההיקשים לעולם העסקי והשיווקי גם כשהם קבורים תחת נוסחאות.
כל האולם מתפקע מצחוק כשהוא מתאר איך באמצע הספר, הסטודנט המצוין, שעשה עבודה מצוינת (עליה גם קיבל קרדיט בספר), אמר לו בערב אחד מיגע של תיקונים והגהות "אני בכלל חושב שציורים בספר זה דבר מיותר."
האיש שלי, תמיד ידעתי, יודע לספר סיפורים ולצייר ציורים.
"למי שלא מכיר אותי", הוא מספר למאזינים בתחילת ההרצאה, השקפים שלי נראים כך. (ראו השקף המצויר שבתמונה –א.ז.) מסתבר שבידול ניתן לעשות בצורות מאוד יצירתיות.
הפעם הבאה, ולא האחרונה, שבה אני שוב מזהה שהאיש שלי "מדבר שיווקית" היא, כשאני שומעת אותו שואל "למה הספר טוב להוראה?"
אתם קולטים את השאלה?, לא 'למה כדאי לכם לרכוש את הספר'. תועלות רבותי. תועלות.
הטיעונים שלו מצוינים.
"אפשר לקחת את ארבעת הפרקים הראשונים ולהשתמש בהם כמבוא לקודי סריג, זה בערך 6 שיעורים,
אפשר לבנות קורס מתקדם בתקשורת ספרתית על ידי תוספת של פרקים 6,8 ו-9 עם אפשרות הרחבה בפרק "
ואפשר… טוב, אני נרגשת מידי כדי לזכור את כולם.
הוא מסיים את ההרצאה במבט אל העתיד והעתיד הוא כנס בינלאומי בתחום תורת האינפורמציה במשכנות שאננים בירושלים, באפריל 2015 שהוא יזם ומפיק. (יש לו כמובן שותפים לדרך).
אני יודעת (כי אני חיה אתו באותו הבית), שכבר 20 שנה אף חוקר ישראלי מהתחום שלו לא יזם כנס כזה בארץ. אבל הוא עושה את זה.
"מאמרים" הוא מודיע, "ניתן להגיש עד סוף החודש". מי אמר הגבלה בזמן או בכמות ולא קיבל?
אין לי שום מאמר מקצועי להגיש, אבל כמו שאני מכירה את האיש, הוא ישמח אם אצטרף אליו.
האמת? אני שוקלת ברצינות. יכול להיות שעוד אעשה תואר מתקדם אצלו בשיווק.
נ.ב: בסוף דאגתי להשיג הקלטה לתמלל ולצטט מדויקות את האגדה השיווקית.
